הכירו את המעצבים - אלון אלאלוף

אלון אלאלוף יודע לספר סיפור. הראיון איתו נע בקלילות מיומנת בין פלפול יצרתי לאמירה חברתית נוקבת, בין חוות דעת מלומדת על איכויות היצירה לטיפים יצירתיים לעיצוב הבית. הוא מדבר בנחת, מפגין ביטחון של מי שכבר ראה ועשה, אבל עדיין לא אטם את אוזניו מלקלוט את החידושים והשינויים סביבו - אלה שמתרחשים בעולם, ובעיקר אלה שקורים בחברה הישראלית. כמו כל יוצר, יש לו הרבה מה להגיד על המתרחש סביבו.

מה החזון שמנחה אותך ביצירתך?

אני מרגיש חיבור חזק למסורות עתיקות וקדומות, ציורים שבטיים, סגנון הציור הפולינזי בייחוד.

אני מנסה לשחזר דפוסים שבטיים בתוך העבודות שלי, שילובים של חריטה וצביעה מינימליסטית ויוצא משהו חדש שהוא שלי.

 

איך מתאר את תהליך היצירה שלך? מה השלבים שאתה עובר בדרך?

מכיון שאני קדר חובבן, אני בשלב שעסוק בהמתקצעות של הטכניקה.

אני בוחר צורה שמעניינת אותי, שמאתגרת אותי - ועובד עליה במשך חודשים וגדל במשקלים.

אחרי שאני מתמקצע עד הסוף - אני מתחיל לשחק עם הצורה עם סוגי חימר שונים, חריטות, סגרפיטו, צורות שריפה שונות ושילובי גלזורות מעניינים ליצירה של משהו חדש.

 

מאיפה מגיעה אליך ההשראה?

כשגרתי בגליל העליון, חברתי הטובה, יהל פייזנר, אמנית ויוצרת בקרמיקה ומורה במכללת תל-חי ובסטודיו שלה, הייתה מזמינה אותי תכופות לפרוק תנורים.

הייתי עוזר לה להוציא את היצירות של התלמידים שלה בעודם חמים, ובאחד מהימים פתאום הכתה בי תחושת דז'ה-וו של הקרמיקה הישנה שכל כך אהבתי בבית של סבא אליהו, בכיכר מלכי ישראל בתל אביב.

באותו הרגע הבנתי שמקומי עם החומר ושאני צריך להתחיל לשחק איתו, לדבר את השפה שלו.

 

עבור מי אתה יוצר\מעצב? מי הלקוח שלך? למי אתה מיעד את התוצרים שאתה עובד עליהם?

בשלב הזה בחיי הקרמיקה מהווה מפלט יצירתי ופורקן רגשי עבורי. אני עוסק בעבודה סוציאלית,

כרגע במהלך לימודי הMA שלי בעבודה סוציאלית קלינית בדרכי אל הדוקטורת.

אני בעיקר יוצר בשביל הבית, המשפחה וכל כך הרבה אנשים יקרים בחיי - חברים, הקהילה שאני חי בה, הסביבה הרחוקה.

אין כמו לתת מתנה פרי מעשה ידי :-).

 

לאן היית רוצה להתפתח? מה השלב הבא?

כבר הבנתי שקרמיקה תהיה חלק בלתי נפרד מחיי, והיא כאן כדי להשאר.

אני מתכוון להמשיך לצמוח יחד עם החומר והכלים עד שיום אחד יהיה לי חלל עבודה ותנור משלי כחלק מהבית.

כבר יש לי אבניים ויצרתי מעט מהבית בעבר, אבל הבנתי שבשלב הזה בחיי - קצת מוקדם ואין לי פנאי לכל מה שכרוך בקיום סטודיו עובד.